הדרן הרבי על מסכת סוכה- חלק ב

ביאור המעשה דמרים בת בילגה
א. המשנה במסכת סוכה (נו, ב) מסיימת: "בילגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה" – כלומר שהענישו את משמרת הכהנים של משפחת בילגה, שלעולם יחלקו את לחם הפנים בצד דרום, וכן שלא יהיו להם חלון וטבעת משלהם בבית המקדש.

ומהי הסיבה שהם קיבלו עונש זה?
מספרת הגמרא (בדעה הראשונה): שבימי גזירות היוונים היתה נערה בשם מרים בת בילגה והיא המירה את דתה והתחתנה עם סרדיוט יווני. וכשנכנסו היוונים לביהמ"ק היא נכנסה איתם. וכשעברה ליד המזבח בעטה עם סנדלה על המזבח ואמרה "לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונם של ישראל ואי אתה עומד להם בשעת הדחק?", ולכן הענישו את כל משמרת בילגה.

ויש להקשות:
א) אמרו רז"ל (ב"ב קכג, א. וראה פסחים ג, א) שאפילו "בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב", על אחת כמה וכמה שצריך להיזהר בכבודו של יהודי ובפרט בת כהן, ומדוע צריכה הגמרא להזכיר את שמה של הנערה שעשתה דבר חמור שבגללו קנסו את כל המשמרה, ולא אמרו סתם "מעשה בנערה ממשמרת בילגה"?

ב) האם זהו החטא הכי חמור של מרים בת בילגה, ש"היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס כו'"? הרי מדובר בנערה "שהמירה דתה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים", כלומר היא הצטרפה למלכות יון הרשעה שעמדה על ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך! ואיזה ערך יש למעשה חיצוני של זלזול במזבח, שבגללו הענישו את המשמרה שלה, לעומת החטא הכי חמור שלה?

ב. ויש לבאר, שאדרבה יש כאן לימוד זכות גם על בני ישראל ואפילו על מרים בת בילגה עצמה:
הרמב"ם כותב באגרותיו , שירבעם בן נבט עתיד להיענש על מה שלא עשה "עירוב תבשילין". ולכאורה גם כאן לא מובן: ירבעם בן נבט חטא והחטיא את הרבים ומנע מעם ישראל לעלות לירושלים, ואת מי מעניין אם הוא עשה עירוב תבשילין או לא?
אלא, רואים מכאן: שאצל הקב"ה אין כזה דבר יהודי אבוד, וגם כשיהודי נמצא בשפל המדרגה נוגע לקב"ה מה הוא עושה עכשיו, שכרגע הוא מבשל מיום-טוב לשבת בלי לעשות עירוב תבשילין!

ועל פי זה מובן גם במרים בת בילגה – שלמרות שנראה שהיא התנתקה מעם ישראל, מחדשת הגמרא שאין כזה דבר יהודי מנותק! ועכשיו היה נוגע לקב"ה איך היא תתנהג כשהיא תראה את המזבח.

וכמו שאומר הנביא עמוס (ג, ב) "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם", שלכאורה זה לא מובן – בגלל שהקב"ה אוהב אותנו לכן הוא זוכר את העבירות שלנו? אבל האמת היא אדרבה! זה מראה שאיכפת לו מאיתנו – כי אנחנו הבנים שלו והוא אוהב אותנו ולכן נוגע לו כל מה שאנחנו עושים!

ג. והטעם שמזכירים את מרים בת בילגה:
סיפור זה אירע אחרי תקופה ארוכה שהיוונים "גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל . . וטמאו הטהרות" (רמב"ם ריש הל' חנוכה).

ומובן שבמצב כזה שהיוונים שולטים בכל מקום, ובנ"י ישראל רואים איך שהיוונים מטיילים בביהמ"ק ועושים בו כרצונם ועד שמקריבים על המזבח "דבר אחר" – הרי ע"פ טבע, במצב של העלם והסתר גדול כזה, היו עלולים הרבה מבנות ישראל לסור מדרך הישר.

ועל זה מספרת הגמרא בשבחן של ישראל: "מעשה במרים בת בילגה" שרק היא ירדה מהדרך! (על דרך הפסוק "ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן", שפירש רש"י: "שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו לומר שהיא לבדה היתה כו'") – שמכל הנשים והבנות (של כ"ד משמרות כהונה) היה רק מעשה בנערה אחת!

ד. ויש להוסיף, שיש כאן גם לימוד זכות על מרים בת בילגה עצמה :
שכאשר היא בעטה בסנדלה על המזבח, מה היא אמרה בשעת מעשה? "לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק"!

כלומר, למרות שהיא המירה את דתה ונישאת לסרדיוט, והיא עכשיו הולכת יחד עם היוונים שנכנסים להיכל להקריב בו דבר אחר, הרי מה שאיכפת לה ונוגע לה הוא – מצבם הקשה של בני ישראל, ולכן היא צועקת "לוקוס לוקוס": למה המזבח אינו מגין על ישראל?!... למה אינך עוזר לבני ישראל?!...

ה. ואיך כל זה קשור דווקא למסכת סוכה?
כי הגמרא (בדף כז, ב) לומדת מהפסוק "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות" – "מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת".
זאת אומרת, שהסוכה מאחדת את כל סוגי בני ישראל מהדרגה הכי עליונה עד הכי ירודה, ומגלה שבעצם כולם הם נשמות ישראל שמאוחדות עם הקב"ה. ומזה צריך ללמוד, עד כמה שצריך לדבר ולעורר כל יהודי, כי לכל אחד יש את "עצם הנשמה" וצריך רק לגלות את זה.

וע"י שמאירים נשמה של יהודי – זוכים "מדה כנגד מדה" ש"ה' יהיה לך לאור עולם" בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש!
מבוסס על: הדרן על מסכת סוכה, משיחות ו' תשרי ה'תשכ"ח, ו' תשרי ויום שמח"ת ה'תשל"ה (נד' בתו"מ חלק עח עמ' 75 ואילך).